ד"ר עבד אללה טרבי ה וד"ר עבד אלרחמן מרעי הקבלות בשירת החשק העברית והערבית בימי הביניים

שירת החשק הייתה מן הסוגות החשובות בשירת החול העברית בספרד. כסוגות אחרות הלכה אף היא בעקבות השירה הערבית. נושא האהבה על שלל היבטיו נדון במאה האחת עשרה בספרו של המלומד הספרדי אבן חזם 'טַוק אלחמאמה' (ענק היונה), ובדיואנים של משוררים עבריים בספרד הוקדשו לעיתים שערים מיוחדים לשירי חשק. אף ששירת האהבה היא מחידושיה של שירת החול, השפעותיה ניכרות גם בשירת הקודש. שירה זו הייתה כפופה לחוקי הסוגה כפי שנתגבשו במעשה היצירה של משוררים מאות בשנים. היא נהנתנית באופייה, שוחרת תענוגות, יש בה יסודות חושניים מובהקים, והיא הרבתה לעסוק באושר החושק ומנגד בסבלו לנוכח אכזריותה של החשוקה.
מחקרים על שירת החשק העברית וההשפעות הערביות עליה בימי הביניים התמקדו בחלקם בהיבטים תיאורטיים, ואחרים הרבו בדוגמאות למקבילות הממחישות את הקשר בין שתי השירות. מחקר זה נועד לבחון את הזיקות בין שירת החשק העברית לזו הערבית מתקופת הג'אהִליה ועד התקופה האנדלוסית.
נושא זה לא מוצה עד כה, בעיקר בגלל בקיאותם המוגבלת של החוקרים בלשון הערבית ובתרבותהּ. בעיון מעמיק בספרות האַדבּ הערבית שנכתבה במשרק ובמגרב )במזרח ובמערב( גילינו חומרים רלוונטיים לסוגת החשק שלא נדונו עד כה, והם יובאו כאן לראשונה.