מטרות התכנית ויעדיה ודמות הבוגר

חינוך בלתי פורמלי הינו מושג רחב הטומן בחובו מגוון רחב של מטרות, דרכי פעולה, קהלי יעד וארגונים אשר נוסדו שנים רבות לפני הקמתה של מדינת ישראל. סוג חינוך זה מייצג תפיסה חינוכית שהתפתחה, ראשית כל, בארגוני חינוך וקהילה חוץ בית ספריים, שפעלו בשעות אחרי הצהריים והערב, ועם הזמן אומצה בחלקה סביב פעילות ייחודית בתוך בתי הספר (רומי ושמידע, 2007). בייסוד החינוך הבלתי פורמלי עומדת ההנחה כי ניתן ואף ראוי לממש מטרות חינוכיות בעזרת עקרונות, מטרות, תכנים, וארגונים בעלי רמת מיסוד גמישה, המשוחררים מהתפיסה החינוכית הפורמלית הקיימת בבית הספר.
למעשה, חינוך בלתי פורמלי התקיים בטרם התמסדותם של בתי הספר, דרכו רכשו צעירים ידע וכישורים חברתיים בקהילה באמצעות חיקוי, צפייה והכשרה מעשית. בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת נתפס החינוך הבלתי פורמלי כנחלתם של ילדים שנדחקו מחוץ למערכת החינוך הפורמלית. אולם, כתוצאה של השינויים החברתיים, החינוכיים והטכנולוגיים בעשור האחרון החינוך הבלתי פורמאלי החל להיתפס כחלק מלמידה מתמשכת לאורך החיים. מכאן, מסגרות החינוך הבלתי פורמלי החלו להציע אפשרויות חינוכיות מגוונות ללומדים מחוץ למסגרת החינוך הפורמלי ( רן, 2017).
זאת ועוד, במדינות מתפתחות תכניות החינוך הבלתי פורמלי הן חבל הצלה לקבוצות החלשות באוכלוסייה שברובן נחשבות כקבוצות מיעוט אתני- תרבותי. לעומת זאת, במדינות המפותחות תכניות החינוך הבלתי פורמלי מסייעות בצמצום הפערים החברתיים והכלכליים, חיזוק הקשרים הבין-אישיים, הקשר עם הקהילה, פיתוח ערכים וכישורים המסייעים בקליטה בשוק התעסוקה, הגברת המודעות לנושאים חברתיים וגלובליים כגון מלחמה באלימות, גזענות, רב תרבויות וקבלת האחר, זאת בנוסף לנושאים סביבתיים והטמעת ערכים ומיומנויות הנחוצות במאה ה-21.
חשוב לציין עוד כי, החינוך הבלתי פורמלי טומן בחובו חינוך לרב תרבותיות וחינוך אזרחי וחברתי שמטרתו היא צמצום הפערים החברתיים באמצעות תכניות העוסקות בסוגיות של הגירה, חיים משותפים ורב תרבויות. תכניות אלו מקנות למשתתפים ערכים של קבלת וכבוד האחר, סובלנות, שוויון כלכלי וחברתי, צדק חברתי, דמוקרטיה, זכויות אדם ואחריות חברתית. לפעילויות התנדבות במסגרות הנוער השונות תרומה משמעותית בחיי בני הנוער, הקניית חינוך לערכים ומודעות חברתית לקראת חייהם כבוגרים בחברה.
במדינות המשתייכות לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), בו חברה אף מדינת ישראל, נושא החינוך הבלתי פורמלי הוא חלק בלתי נפרד מתפיסת הלמידה המתמשכת לאורך החיים. במדינות אלה ניכר שהתכניות והמיזמים של החינוך הבלתי פורמלי ושל הלמידה הלא פורמלית מיועדים למגוון של גילאים, מטרות לימוד, נושאי לימוד ואופני לימוד. ארגונים רבים אף מעורבים בערוצי חינוך אלה דוגמת תנועות נוער, מרכזים קהילתיים, עמותות הפועלות במגוון של נושאים, ועוד. גישה זו מאפיינת אף את מדינת ישראל, המכירה בחשיבות החינוך הבלתי פורמלי ובחשיבות מעורבות הממשלה בקידום הלמידה הלא פורמלית באמצעות פיתוח תכניות העשרה ופעילויות חוץ קוריקולריות לצד שימוש במיומנויות הנרכשות בלמידה הלא פורמלית למען השתלבות חברתית-כלכלית (רן, 2017). בשנים האחרונות אף, הולכת ומתגבשת ההכרה בקרב אנשי חינוך בארץ הרואים בחינוך הבלתי פורמלי לא רק ככלי לשיפור השכלת הפרטים, אלא אף סוכן לשינוי חברתי-כלכלי המיועד להעצמת הקבוצה החברתית של האנשים. במיוחד ראוי להדגיש כי החינוך הבלתי פורמאלי נחשב בשנים האחרונות לכלי לשילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה ובחברה הישראלית ( חאג' יחיא ואחרים, 2018).
על רקע זה, מתעורר הצורך בקידום תכניות ייחודיות לחינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית (הנתפס כמיעוט לאומי-אתני), המותאמות תרבותית לחברה זו ומכוונות לצמצום הפערים החברתיים הקיימים בין החברה הערבית ליהודית בתחומי החיים השונים ומסייעות בהשתלבות האזרחים הערבים בחברה ובכלכלה הישראלית. צורך זה מחייב בניית תכניות לחינוך הבלתי פורמלי באקדמיה המותאמות לבוגרי מערכת החינוך הערבית. אנו מרחיבים על כך בחלק הבא.

כל הזכויות שמורות © מוסדות אלקאסמי